גזר דין בתיק ת"פ 9842-07-11

מבוא

1.     בטרם תחילת שמיעת הראיות הגיעו הצדדים בעזרתו של שופט מגשר להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום (סומן באותו ט/1) מבלי שקיים הסדר לעניין העונש למעט גובה הפיצוי למתלונן שהועמד על 15,000 ש"ח. הנאשמים הודו בעובדותיו של כתב האישום המתוקן והורשעו בביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334, 335(א)(1)(2) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי הודאתם, הגיעו הנאשמים ביום 22.6.2011 בסמוך לשעה 2:30 ביחד עם אחר לתחנת דלק במתחם מגידו, בה עבד המתלונן. נאשם 3 רוקן את תוכנו של פח אשפה על הכביש בתחנה ומשהעיר לו על כך המתלונן, תקף אותו נאשם 3 בכך שדחף אותו. בהמשך הנאשמים ואותו אחר תקפו את המתלונן בצוותא חדא, בתחילה באמצעות נשק קר (מקל או מוט) ובהמשך היכו אותו בעוצמה ובאכזריות באגרופים בחלק גופו העליון ובפניו, הפילו אותו אל הארץ וכשהוא שוכב על הארץ המשיכו הנאשמים להכותו באגרופים ולבעוט בו בכוח ובאכזריות ברגליהם בכל חלקי גופו ובראשו. בהמשך ירה אותו אחר לעבר המתלונן באמצעות אקדח, קליע פגע בבטנו של נאשם 3 שבזמן זה גהר מעל המתלונן והיכה בו. כתוצאה מהמכות נחבל המתלונן, נשברו בפיו שתי שיניים 16 ו-26 ונגרמו לו שפשופים, נפיחות בראש ובלסתות, רגישות בעצמות הפנים, הקאות והוא הובהל לבית חולים לקבלת טיפול רפואי. אותו אחר-התוקף הרביעי לא נתפס ולכן לא הוגש נגדו כתב אישום.

מרשם פלילי

לנאשם 1, כבן 23.5 שנים, שלוש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, סמים והפרת הוראה חוקית. בגין עבירת הצתת רכב נדון בין השאר ל-6 חודשי מאסר אותם ריצה בעבודת שירות.

לגבי נאשם 2- כבן 22 שנים, נקבע כי ביצע עבירות סמים ועבירות רכוש, מבלי שהורשע.

לנאשם 3, כבן 26 שנים, שלוש הרשעות קודמות, בעבירות נשק, סמים, מרמה, הפרעת שוטר במילוי תפקידו ונהיגה ללא רישיון. הוא נדון בין השאר לחודש מאסר שרוצה בעבודת שירות.

תסקירי שירות המבחן

2.     לבקשת הסנגורים נתבקש שירות המבחן לחוות דעתו בקשר לכל אחד מהנאשמים, משהתקבלו התסקירים והסתבר כי שירות המבחן מבקש דחייה לחודשים ארוכים לשם בחינת השתלבות בהליך טיפולי,  הבהרתי בהחלטתי מיום 29.3.2012 כי המתחם ההולם של הענישה בעבירות מסוג זה הוא מאסר בפועל ולמרות שטרם גיבשתי עמדה נכון לאותו מועד, התבקש שירות המבחן להכין תסקיר משלים שיביע עמדה למקרה בו לא יידחה המשך המשפט לצורכי טיפול ואכן הוגשו תסקירים משלימים לגבי כל אחד מהנאשמים.

לגבי נאשם 1- קצינת המבחן בתסקיר המשלים מיום 29.4.2012 לא המליצה המלצה טיפולית. בתסקיר הראשון ההערכה היתה כי ללא טיפול שיתמקד בבעיית האלימות על מנת לשלוט בהתנהגותו במצבי לחץ, הנאשם 1 "עלול להגיב באלימות ותוקפנות במקרים דומים בעתיד". בתסקיר המשלים, שירות המבחן חזר בו מההמלצה שתוארה בתסקיר הראשון משום שהנאשם לא ניצל את התקופה שבה נדחה הדיון לשם פנייה לקבלת טיפול ועורר ספק "באשר למוטיבציה המילולית שהביע", יובהר כי נאשם 1 בטיעוניו, הסביר כי מדובר באי הבנה בינו לבין שירות המבחן ולכך אתייחס בהמשך.

לגבי נאשם 2- המליצה קצינת המבחן כי במידה ויוטל עליו מאסר יש להטילו בדרך של עבודות שירות, בנוסף להטלת פיצוי כספי למתלונן וצו מבחן לשנתיים במהלכו ישולב בקבוצה טיפולית בה ייבחן גם מצבו מבחינת שימוש בסמים. לטענתה בתהליך האבחון עלתה תמונה של בחור צעיר, נגרר וחלש שביטא חרדה גבוהה מתוצאות גזר הדין ולהערכת קצינת המבחן "מאסר בפועל של ממש, בעיתוי זה של חייו, עלול לחזק ולהקצין... דפוסים התחלתיים של אורח חיים עברייני", עוד יצוין כי על פי בדיקת שתן מיום 16.4.2012 עלה שימוש בחשיש, שהוכחש ע"י הנאשם. יצוין כי בתסקיר הראשון- תסקיר מיום 25.3.2012 ביקש שירות המבחן דחיית הדיון ב-6 חודשים במהלכם אמור היה הנאשם להיות משולב בקבוצה טיפולית.

לגבי נאשם 3- המליץ קצין המבחן להעדיף את האלטרנטיבה הטיפולית ולשלבו בהליך טיפולי בקהילה, לאחר דחיית הדיון בחודשיים. טיפול הכרוך בגמילה מהתמכרות לאלכוהול כשהוא מעיר כי ייתכן והמוטיבציה להשתלב בהליך טיפולי נובעת מחומרת מצבו המשפטי ולא מתוך נכונות לגייס כוחות לגמילה ושינוי. לדעת קצין המבחן עונש של מאסר בפועל עלול לפגוע בו ולהחלישו ולחזק קשריו השוליים עם העמדה בספק של יכולתו בעתיד להתגייס לטיפול. לאור מצבו ההתמכרותי הביע קצין המבחן ספק אם יהא כשיר לעבודות שירות.

תמצית טענות הצדדים

3.     ב"כ המאשימה ביקשה לגזור על הנאשמים עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, עונש מאסר על תנאי משמעותי ופיצוי למתלונן. בטיעוניה שמה דגש על חומרת המעשים, תקיפת המתלונן בצוותא תוך שימוש בנשק קר על רקע סכסוך חסר ערך, כשהם גורמים לו פציעות חמורות. לתמיכה בטענותיה הפנתה לפסקי דין המחייבים העברת מסר בדרך של ענישה מחמירה.

4.     באי כח נאשמים 1 ו-3 שם דגש על ההודאה, הבעת החרטה, לקיחת אחריות והחיסכון בזמן השיפוטי ובצורך בהעדת המתלונן, עוד הבהיר כי כתב האישום במתכונתו המתוקנת, שחומרתו פחותה היה ראוי להתברר בבית משפט השלום לו היה מוגש מלכתחילה בנוסח זה. לעניין הנסיבות שם דגש על היות האירוע אירוע ספונטני, לא מתוכנן, שהתחיל עקב שתיית משקאות אלכוהוליים, נגרר  לחילופי דחיפות ולקטטה. בטיעוניו הבהיר כי האחריות לקטטה היא של כל הנאשמים שפעלו כשותפים בצוותא וקיבלו אחריות מלאה למעשיהם והם מלאי חרטה ויסורי מצפון, במיוחד שנאשם 3 נפצע באירוע ויכול היה לאבד את חייו. בדיון הוצג סיכום המחלה (ס/1 שלא כלל את כל העמודים, לאחר הדיון הוגש בהסכמה המסמך המלא), לפיו אושפז נאשם 3 מיום 22.6.2011 ועד ליום 30.6.2011 עקב הירי שנורה במהלך האירוע בבטנו ומיד לאחר הגעתו לבית החולים נותח באופן דחוף. עוד הוסיף וטען כי המתלונן לא נחבל חבלה חמורה, הוא טופל ושוחרר ללא אשפוז ובהסכמתו גובה הפיצוי הכולל יועמד על 15,000 ש"ח (ויחולק בין שלושת הנאשמים לפי שיקול דעת בית המשפט).

5.     ב"כ נאשם 1 ביקש להעדיף את שיקומו, לאפשר לו להשתלב בהליך הטיפולי בפיקוח שירות המבחן ולשקול סיום ההליך בדרך של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות,  בחינת עברו הפלילי מראה כי מקורו בתקופה בה היה קטין ובמשך תקופה של יותר מארבע שנים עלה על דרך הישר, צעד בנתיב נורמטיבי ולא עבר עבירות. הנתיב הזה כלל מקום עבודה מסודר, ניתוק מהסביבה הקודמת ואירוסין, בטיעוניו ובטיעוני הנאשם בעצמו הסבירו את אי ההבנה שנוצרה עם שירות המבחן לפני הגשת התסקיר המשלים ועל רצונו להיות משולב בהליך טיפולי שהוא הכרחי כדי למנוע התדרדרות, (לאחר הדיון הומצא מכתב מגוף המכונה "חברה בטוחה" לפיו נאשם 1 מתאים להשתלב בטיפול קבוצתי באותו גוף). נאשם 1 שהה כ-8 חודשים במעצר בית מוחלט, לתמיכה בטענותיו הציג ב"כ הנאשם פסקי דין שונים.

6.     ב"כ נאשם 2, ניסה בטיעוניו להסתמך על מסגרת עובדתית שונה מהאמור בכתב האישום המתוקן, לאחר שהבהרתי בהחלטה מפורשת כי עליו לטעון על פי עובדות כתב האישום המתוקן או לחזור מההודאה, הבהיר ב"כ נאשם 2 כי המסגרת העובדתית תהא לפי עובדות כתב האישון המתוקן. הוא ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, לאפשר לו להשתקם, להיענות להמלצת שירות המבחן ולהפנותו למסלול הטיפולי, במקביל לריצוי מאסר בדרך של עבודת שירות. לזכותו ביקש לזקוף את חרטתו, הודאתו, החיסכון בזמן השיפוטי ואת עברו הנקי, תוך ניתוח אופיו של נאשם 2 והיותו נגרר.  כיום לטענתו, הנאשם הבין את חומרת מעשיו, קיימת אצלו הפנמה, התארגנות מחדש והיענות פנימית לטיפול, כשבינתיים ההשתלבות בקבוצה הטיפולית סייעה לו. תוך הדגשה כי מעולם לא ריצה עונש מאסר ומעולם לא נעשה איתו בעבר ניסיון שיקומי והוא מגלה מוטיבציה ורוצה להשתנות.  להמחשת אופיו הנורמטיבי הוצג אישור ממעבידו (ס/5).

7.     מטעמו של נאשם 3 העיד דודו, אלי הרוש שביקש לנהוג בו במידה הרחמים. בעדותו תאר את משפחתו הנורמטיבית של הנאשם, אשר סטה מדרך זו, אולם בעקבות האירוע ופציעתו הפנים לטענתו את חומרת מעשיו. ב"כ נאשם 3 ביקש לאמץ את השילוב השיקומי עם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, תוך הטלת מאסר על תנאי ארוך ומרתיע בשילוב צו פיקוח של שירות המבחן שיוכל לעקוב אחר נאשמים 1 ו-3 במהלך התקופה.  לטענתו פציעתו הקשה של נאשם 3 ומעצרו שהוא מעצרו הראשון בחייו לימדו אותו לקח אותו לא ישכח. לבקשתו יש לעשות שימוש בהליך המשפטי הנוכחי כמנוף לטיפול שכן הרקע למעשיו היה שתיית אלכוהול ועל פי המלצת שירות המבחן  ניתן לגמול אותו בדרך של שילובו בטיפול אינטנסיבי בקהילה סגורה.

8.     בתום הטיעונים הביע נאשם 1 חרטה עמוקה, ביקש לתת לו להמשיך בדרך הטיפולית. נאשם 2 הביע צער על מעשיו, הבהיר כי עבר טראומה קשה והבטיח כי אם תנתן לו ההזדמנות לא יחזור על מעשים שכאלה. נאשם 3 הביע צער, הדגיש כי האירוע בו גם נפצע, שינה את חייו לטובה, הוא בחר בדרך חדשה דרך השיקום וביקש מתן הזדמנות לעשות כן.